כשהייתי צוערת בקורס קצינות קיבלתי את המשימה המאיימת ביותר עבורי- פיקוד על הקורס במשך שבוע. בקורס קצינות, בכל שבוע שתי צוערות שונות פיקדו על הקורס ודיווחו על ההתקדמות למפק"ציות. זה עוד היה בתקופה שהיו קורסים נפרדים לנשים וגברים (כן, אני זקנה). להמשיך לקרוא
אז קודם כל אני אתן תשובה לא פופולרית- לא תמיד צריך את זה. ניהול פרוייקטים דורש תקורות ניהוליות של ניהול לוח זמנים, סיכונים, תקשורת, תקציב, רכש וכו'
אם זה לא משנה מתי יסתיים הפרוייקט, אם עכשיו או עוד חודשיים, שנה, שנתיים. אז אין סיבה לנהל לוח זמנים. אם אין לכם מושג מה התקציב והמשאבים הם פנימיים בבלבד וללא הגבלה, כי אף אחד לא סופר שעות השקעה של העובדים- אז אין סיבה לנהל תקציב.
אני לא יודעת אם זו רק הפרספקטיבה שלי, או שהחברות בישראל עברו שינוי מהותי בעשור האחרון. נדמה שבעבר רוב החברות הישראליות היו B2B, ומכרו בעיקר לתאגידים שונים בחו"ל, וכעת עם שוק האפליקציות והענן, רוב החברות הן B2C- מפתחות לצרכני קצה.
כך אן כך, פיתוח לצרכני קצה מחייב הבנה טובה של קהל היעד, ובנושא זה זכיתי להקשיב להרצאה שבמהלכה קיבלה תפנית לא צפויה. להמשיך לקרוא
לשם שינוי, פוסט שלא קשור בניהול פרויקטים, אלא בעולם החדש שנבנה בלי שנשים לב.
בשנת 1999 הכרתי בחור שעבד ב-M-Systems (ממציאי ה- Disk on Key). שאלתי אותו מה הוא עושה והוא ענה שהוא מפתח דרייבר ל-USB (יציאה שלא היתה אז באף מחשב שהכרתי) לזכרון נייד. באותה תקופה ה- DoK היה בגודל אחסון של 2MB, לא רחוק מדיסקט.
לא הבנתי למה צריך את זה, אם גם ככה לאף אחד אין יציאה כזאת שנקראת USB, ולמה בכלל צריך זכרון נייד של 2MB בגודל של מחזיק מפתחות. להמשיך לקרוא
נתקלתי במאמר ב-HBR (מבוסס על מודל SCM), המתאר את יחס העובדים למנהל בהתאם למקצועיות שלו ולחמימות שהוא מקרין (Soft Skills מול Hard Skills). מסתבר שלכולנו יש ארבעה רגשות מיידיים כלפי אנשים איתם אנחנו עובדים, ואנחנו נעים על הספקטרום בהתאם לאיך שהם נתפסים בעיננו כאנשים חמים ומקצועים. להמשיך לקרוא
נניח שקיבלתם פרויקט, וכבר על ההתחלה ברור לכולם, שהלקוח ביקש את הירח. אתם נאבקים על הדרישות, על לוח הזמנים ועל האיכות.
לאחר משא ומתן ממושך הצלחתם לקבל את הסכמת הלקוח לחלק את הפרויקט לפאזות.
כעבור זמן מה נוסף הפיתוח מתעכב, אבל הלקוח הסכים לחכות קצת עם הגרסה.
מכירים את אלו שנעלמים לתקופה, ואז מתגנבים חזרה כאילו כלום לא קרה? ממממ….
אז נניח שאתם מנהלים פרויקט, ובהתחלה הכל הולך מצוין. כעבור כמה זמן משימות מתחילות להידחות קצת (אבל הן גם ככה לא קריטיות)… ושוב… אתם עדין בדיונים חוזרים על אותם הדברים… "טוב, לא חייבים להחליט על זה עכשיו"… לאט לאט כל המשימות מגיעות לנתיב הקריטי, ואז כבר באמת צריך להתחיל לדאוג.
